כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה הנדונה. התאונה אירעה בכניסה לתחנה המרכזית חוף הכרמל בחיפה, והנזקים ברכב הם תוצאת פגיעת עמודי המחסום המוצב בכניסה לתחנה, ברכב. לגרסת התובעת, רכבה עמד בכניסה לתחנה והיה בעצירה מוחלטת, ולפתע התרוממו עמודי המחסום ופגעו ברכב; לגרסת הנתבעת (כאמור בכתב הגנתה), רכב התובעת פגע בעמודי המחסום המורמים, וכך נפגע.

מטעם התובעת העידו נהג הרכב והשמאי שערך חוות דעת לעניין נזקי הרכב. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת מומחה לעניין איפיון פעולת המחסום. חוות הדעת הוגשה ללא חקירה נגדית, לאחר שב"כ התובעת הודיע כי הוא מוותר על חקירה נגדית (עמ' 1 שורה 17 לפרוטוקול).

נהג רכב התובעת העיד שהוא נהג רכבו באזור התחנה המרכזית חוף הכרמל בחיפה, ולפתע הבחין שמתוך טעות הוא עומד להיכנס לתוך תחום התחנה. לאחר שנוכח לראות כי לא יוכל לחזור לאחור, התקדם לעבר השומר שבפתח התחנה, וביקש לאפשר לו להיכנס ולבצע פניית פרסה. השומר השיב בחיוב אך לפתע ובעודו עומד וממתין, הרגיש שרכבו מתרומם. כשירד מהרכב הבחין שארבעת עמודי המחסום מורמים, ואחד מהם מצוי מתחת לרכב. הרכב עצמו ניזוק ושמן נזל מממנו.

שמאי רכב התובעת העיד שלרכב נגרמו נזקים, והוא אישר לפצות את המבוטח על מלוא נזקיו. הנזקים עצמם מתחילים מחזית הרכב פנימה (עמ' 11 שורה 2), ולא נראה שהם נגרמו כאשר הרכב היה במצב עמידה (עמ' 11 שורות 13 – 14). עם זאת, השמאי ביקש לסייג מסקנותיו וטען כי אינו חוקר תאונות אלא שמאי רכב (עמ' 11 שורות 14 – 15).

מומחה הנתבעת הגיש חוות לעניין איפיון פעילות המחסום, נ/3. לפי האמור בחוות הדעת, המחסום מורכב משלושה אלמנטים: רמזור, זרוע ועמודים (ראה גם התמונות נ/2). כאשר המחסום במצב סגירה, האור ברמזור אדום, הזרוע מורדת במצב מאוזן, ועמודי המחסום סגורים ובולטים מעל לכביש. כאשר המחסום פתוח, האור ברמזור ירוק, הזרוע מורמת למעלה, ועמודי המחסום מורדים מטה. בהתאם לתכנון, במעבר ממצב סגירה למצב פתיחה, תחילה ירדו העמודים, לאחר מכן תתרומם הזרוע, ולבסוף יידלק אור ירוק ברמזור. במעבר ממצב פתוח למצב סגור, יפעלו האלמנטים הפוך. תחילה ידלק אור אדום ברמזור, לאחר מכן תרד הזרוע, ולבסוף יעלו העמודים. בנוסף לאלמנטים של המחסום, וכהתניית בטיחות, יש בכביש טבעת, ומטרתה למנוע סגירת המחסום כאשר רכב מצוי מעליה.

עד כאן העדויות.

התובעת טוענת שיש לקבל גרסתה שלא נסתרה. לטענתה חוות דעת המומחה היא חוות דעת כללית שאינה מתייחסת למחסום הספציפי, וגם אינה מתייחסת למצב המחסום בעת התאונה. את עדות השמאי לפיה הנזקים ברכב התובעת מלמדים שהרכב היה בתנועה עת נפגע, יש לקחת בערבון מוגבל, מאחר ומדובר בעדות של שמאי רכב ולא של בוחן תאונות.

הנתבעת טוענת שיש לקבל את חוות הדעת לאחר שהוגשה ללא חקירה נגדית, וממנה עולה שלא יתכן שעמודי המחסום יעלו שעה שהזרוע מורמת והאור ברמזור ירוק. גם לא ייתכן שהעמודים יתרוממו שעה שרכב מצוי מעל לטבעת הכביש. נזקי הרכב מוכיחים גם הם שאין לקבל את גרסת התובעת כי הרכב היה בעצירה עת נפגע, ולאור כל אלו יש לקבוע שהתובעת לא הוכיחה שהרכב נפגע מעמודי המחסום. לענין זה הודגש שלנתבעת לא הגיע כל דיווח אודות התאונה, ואילו לנהג התובעת אין כל פרטים, כגון פרטי השומר שנכח במקום או תמונות. ומכל מקום, יש לייחס לנהג התובעת אשם תורם בשיעור ניכר, לאחר שהתעלם מכל השלטים והסימנים האוסרים על כניסה למתחם.

בחנתי את מכלול חומר הראיות, והגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה גרסתה. העדות היחידה לגבי נסיבות התאונה, היא עדותו של עד התובעת. העדות היתה עקבית, היא תאמה לאמור בהודעה הכתובה, ת/1, והיא לא נסתרה. בחנתי היטב את עדות השמאי. איני סבורה כי יש בה כדי לפגוע בעדות העד. ראשית, העד הוא שמאי, ולא בוחן תאונות, והוא עצמו ביקש לסייג מסקנתיו. שנית, גרסת נהג התובעת לפיה רכבו נפגע עת היה בעצירה מוחלטת, מצוייה כבר בחוות דעת השמאי (עמ' 7 לחוות הדעת). למרות שזו היתה הגרסה, אושרה תביעת המבוטח במלואה. מכאן שבזמן אמת, השמאי לא סבר שהנזקים שנגרמו אינם מתיישבים עם גרסת הנהג. שלישית, בחוות דעת השמאי נכתב שלאחר שהנהג שמע פגיעה הוא חזר לאחור. יתכן ולפיכך העיד השמאי שמיקום הנזק אינו מתיישב עם פגיעה ברכב עומד. לאור האמור, לא מצאתי שעדות השמאי, שוללת את גרסת התובעת.

אשר לחוות דעת מומחה המחסומים. מדובר בחוות דעת כללית, לעניין אפיון פעולת המחסום (ראה הרישא לחוות הדעת, נ/3). למרות שברישא לחוות הדעת נכתב שעניינה איפיון פעולת המחסום "במקום אירוע התאונה", לא עולה ממנה שהמחסום הספציפי נבדק בכלל על ידי המומחה, ודאי לא במועד התאונה (חוות הדעת אינה נושאת תאריך). אני מקבלת את מסקנות המומחה, כי המחסום תוכנן באופן שעמודי המחסום לא יתרוממו כאשר רכב מצוי מעליהם, אך אין בכך כדי לשלול אירועים חריגים, כגון תקלה במחסום או ברכיב מרכיביו. לאור האמור, אין בחוות הדעת כדי לשלול את האפשרות שעמודי המחסום עלו, למרות שהם לא אמורים היו לעלות.

הנתבעת לא העידה כל עדים לגבי נסיבות התאונה, גם לא את השומר שנכח במקום התאונה. כאמור, איני מקבלת טענתה שתאונה כנטען אינה אפשרית בכל נסיבות שהן. איני מתעלמת מלטענת ב"כ הנתבעת, כי לנתבעת לא דווח בזמן אמת על התאונה והיא אינה יכולה כיום לאתר את העד, אך בעינה נותרת עדותו של עד התובעת שלא נסתרה.

אין מקום לייחס אשם תורם לנהג רכב התובעת. גם אם הנהג צריך היה להבחין בשלטים האוסרים על כניסתו למתחם, אין הוא אמור להיפגע מעמודי המחסום (לעניין זה יודגש כי אין טענה לסגירה מכוונת של המחסום, מחשש לרכב מתפרץ).

ב"כ הנתבעת היפנה לפסק דין שניתן בתיק אחר, בו נדחתה תביעה דומה. אלא שבאותו מקרה הובילו הראיות למסקנה שהרכב הניזוק התפרץ ופגע בעמודי המחסום המורמים. בענייננו הראיות מובילות למסקנה אחרת, ולפיה, בניגוד למצופה, עמודי המחסום עלו ופגעו ברכב. לאור האמור אני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 22,418 ₪ צמוד מיום 15.11.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: